החלטה בתיק בש"א 15333/07

1.         ביום 7.11.05 הגישו המערערים ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בת"א, בת.א. 48760/03 (כב' השופט אטיאס) אשר חייבם לשלם למשיב סך של 72,700 ש"ח וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, לאחר שקבע כי המערערים לא עמדו בהחזר הלוואה שלקחו מהמשיב.

2.         ביום 9.11.05 נשלחה למערערים הודעת בית המשפט, לפיה בהתאם להחלטת כב' הרשם, עליהם להפקיד בבית המשפט ערבון ע"ס 15,000 ש"ח, בתוך 30 יום מיום המצאת ההודעה.

3.         ביום 10.11.05 הגישו המערערים בקשה לפטור מהפקדת ערבון בערעור (בש"א 23685/05). בקשתם נדחתה ביום 19.1.06 על-ידי כב' הרשם (כב' השופט ברוך), אשר קבע כי תצהיריהם בתמיכה לבקשה, אינם מספקים את הפירוט המתחייב בכל הקשור לנכסים וחשבונות הבנק. כמו כן קבע הרשם בהחלטתו זו: "...הערבון יופקד עד 1.3.06, שאם לא כן - ירשם הערעור לדחיה".

4.         ביום 26.2.06 הגישו המערערים בקשה דחופה להארכת המועד להפקדת הערבון (להלן - הבקשה להארכת מועד), בבש"א 5589/06, בה טענו כי רק בבוקר הגשת הבקשה להארכת המועד, נודע להם אודות החלטת הרשם בדבר הפקדת הערבון, וכי בשל גובה סכום הערבון, יתקשו להפקידו עד ליום 1.3.06, ובהתראה כה קצרה. לכן ביקשו המערערים כי תינתן להם ארכה להפקיד את הערבון " עד ליום 19/3/06, כלומר שבוע לפני הדיון...". ב"כ המערערים הוסיף וציין בבקשה כי " ...ברישומי המזכירות מופיע כי נשלחה ההחלטה בפקס לח"מ, אך ככל הנראה בשל כשל טכני לא התקבלה ההחלטה אצל הח"מ". כך גם נטען כי דחיית הבקשה תפגע אנושות בזכותם של המערערים ליומם בבית המשפט.

כב' הרשם נעתר לבקשה להארכת מועד, ביום 19.3.06, בקובעו: " ולו בדיעבד, כמבוקש, עד ליום 23.3.06 כשהערעור נרשם לדחייה למועד הדיון - 27.3.06" (להלן - החלטת הרשם).

יוער כי בין לבין, וביום 6.3.06, הוגשה בקשת המשיב לדחות את הערעור מחמת אי הפקדת ערבון (בש"א 6334/06), אולם נוכח החלטת הרשם, התייתר הצורך מלדון בבקשה זו.

5.         לדיון ביום 27.3.06 לא התייצבו המערערים ועד למועד זה לא הופקד הערבון מטעמם. בית המשפט (כב' השופט שילה) דחה את הערעור בשל אי התייצבות המערערים ומחמת אי הפקדת ערבון, וללא צו להוצאות (להלן - פסק הדין).

6.         ביום 19.7.07 הגישו המערערים את הבקשה דנן - "בקשה דחופה בכתב" (בש"א  15333/07) בה עתרו לבטל את פסק הדין ולדון בערעור. בבקשה עצמה לא הזכירו כלל המערערים את מועד מתן פסק הדין או את מועד קבלתו על-ידם, כשרובה של הבקשה, ככולה, הינו העתק של הודעת הערעור על כל סעיפיה, כולל התיאור המעמיק ורחב ההיקף בדבר הרקע העובדתי שקדם להליך בבית משפט קמא, כפי שפורט בהודעת הערעור. רק בסייפא של הבקשה (סעיף 112 לבקשה), התייחסו המערערים לראשונה לנושא ביטול פסק הדין - נושא הבקשה עצמה, ובהתייחס לכך נטען, בין היתר: " על מנת למנוע עיוות הדין המתואר לעיל הגישו המבקשים ערעורם. במסגרת הערעור בקשו הם פטור מאגרה (כך במקור - י.ש.). לצורך זאת הוגשה בקשה הולמת בצירוף תצהיר. בבקשה לא התקיים דיון, הלכה למעשה, בשל מחלת בא כוח המבקשים. הערעור נדחה ולא נדון, מבלי שהתברר. המבקשים, בשל חסרון כיס חמור מצידם, לא יכלו אלא לחרוק שיניים ולייחל...לא יכלו הם לממן הליכי הערעור, ועל אחת כמה וכמה להפקיד ערובה. יצרו הם קשר עם המשיב ישירות...והיה להם הרושם כי יגיעו להבנה. פגישה אחת באמצעות באי כוח הצדדים לא צלחה, ולכן נדברו כי יגיעו להסדר ישירות. מספר שיחות התקיימו ונקבע כי "ישבו בשולחן" ויסתדרו. המבקשים עדיין ממתינים לפגישה זו. ברם, לפני שבועות ספורים התגלה למבקשים כי המשיב המשיך בהליכי הוצל"פ כנגדם, בניגוד להבנה האמורה...הבינו עתה המבקשים כי שוב נפלו קורבן, ואין בידיהם ברירה זולת לשוב ולפנות לבית המשפט הנכבד, ולזכות ביומם בבית המשפט" (עמ' 10-11 לבקשה). כך גם הפנה ב"כ המערערים לפסיקה ענפה, אשר דנה בזכות הגישה לערכאות, כזכות יסוד, ובעלת מעמד חוקתי.

בתצהיר המערער 1 שצורף בתמיכה לבקשה, לא מצוי כל הסבר עובדתי למחדל המערערים - דהיינו, לאי התייצבותם לדיון ולאי הפקדת הערבון על-ידם, כשגם התצהיר עצמו מהווה העתק של הודעת הערעור, למעט השינויים הרלוונטיים, כפי שהובאו, כאמור, בבקשה.

7.         המשיב מתנגד לבקשה מטעמים שונים.

8.         דין בקשת המערערים להידחות.

בבקשה דנן מבקשים המערערים להחיות הליך שהסתיים בפסק דין שניתן בהעדרם, לפני למעלה משנה. הדרך הראויה להשיג על פסק דין שכזה, הינה בהגשת בקשה לביטול פסק הדין בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, בהתאם לתקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. משלא עשו כן המערערים, בתוך הזמן הקבוע בתקנות, מנועים הם מלעשות כן עתה, בחלוף זמן כה ממושך, כשאף מן הטעם הזה בלבד, דין בקשתם להידחות. למעצר, היה על המערערים לפרט מהו המועד בו קיבלו את פסק הדין, אך זאת לא עשו, כאמור.

למעלה מן הנצרך יוער כי המערערים גם לא הצביעו על טעם מיוחד אשר בגינו יש לבחון את ביטול פסק הדין, נוכח האיחור המשמעותי שבהגשת הבקשה, כפי שגם לא קיימת בבקשתם התייחסות כלשהי, ולו קצרה, לעצם האיחור עצמו.

כאמור, טענות המערערים הן בבקשה והן בתצהיר שתומך בה, אינן עוסקות כלל בבקשה עצמה, וכל הנטען בהם הינו למעשה חזרה על אשר נטען בכתב הערעור, וכאילו ללא קשר למבוקש בבקשה עצמה. המערערים בבקשתם ותצהיר, כאמור, לא פרטו כלל מהן הסיבות לאותם מחדלים - אי הפקדת הערבון ואי התייצבותם לדיון.

יתרה מזאת, גם אם נצא מנקודת ההנחה - המיטיבה עם המערערים, כי העתקת כתב הערעור לתוך הבקשה והתצהיר נועד כדי להראות כי למערערים סיכויים טובים בערעור, וכחיזוק לבקשתם, עדיין אין די בשיקול זה, לכשעצמו, כדי שניתן יהיה לקבל את הבקשה, וזאת גם לאור המועד בו הוגשה.

9.         לגופם של דברים נעיר, כי בבקשה להארכת מועד ביקשו המערערים כי בית המשפט יתיר להם להפקיד את הערבון עד ליום 19.3.06, כשבוע טרם מועד הדיון. המערערים לא רק שלא הפקידו את הערבון במועד המבוקש על-ידם, אלא שגם לא הפקידו את הערבון במועד שנקבע בהחלטת הרשם - ביום 27.3.06.

כהערת אגב נעיר כי כבר במועד מתן החלטת הרשם, ביום 19.3.06, היה הערעור רשום לדחייה, שכן המערערים לא הפקידו את הערבון עד ליום 1.3.06, כפי שנקבע בהחלטה שדחתה את בקשתם לפטור מערובה. עם זאת, ועל אף החסד שעשה בית המשפט עם המערערים, כשהתיר להם לפנים משורת הדין להפקיד את הערבון במועד מאוחר יותר, לא ניצלו זאת המערערים, וחדלו כפי שחדלו.

10.       הנה כי כן, מהראוי לדחות את הבקשה על הסף מחמת מועד הגשתה, אך גם לגופא, אין בפנינו כל טענה המגובה בתצהיר, מדוע לא הופקד הערבון ומדוע לא התייצבו המערערים לדיון.

11.       אשר על כן, ונוכח כל המפורט לעיל, אני דוחה את הבקשה.